מה התנ"ך אומר ♦ עבר ועתיד
הסתיו
תאונות שכיחות קורות על פני כדור הארץ. בהתאם להשפעה שיש להם ולמידת ההשלכות שלהם, לעתים קרובות אנו רואים בהם אסונות. לפעמים, מספיקה פעולה קטנה כדי לגרום לאסון גדול.
האסון הגדול ביותר ביקום נגרם על ידי האדם הראשון, אדם. מה שנראה לכאורה כמעשה חסר חשיבות של אי ציות, הוכיח את עצמו כגורם שהביא לאסון מוחלט ביקום, ובמיוחד עבור המין האנושי.
כאשר אלוהים ברא את אדם וחוה, הוא ברא אותם עם הזכות לבחור ברצון לציית לו, או לדחות אותו. אבל אלוהים אמר להם בבירור שההחלטה היא בעצם בין חיים למוות. "וַיְצַו֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים עַל־הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל׃ וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֨עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכָלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת׃" (בראשית 16:2-17 תנ״ך ומודרני)
ציות לאלוהים פירושו לחיות, ואי ציות פירושו מוות. והמוות הזה הוא מוות רוחני, נצחי ובלתי הפיך. וזה בגלל ש"הכרת הרע" מפרקת את היחסים עם אלוהים ומקים מערכת יחסים נצחית עם מקור הרע: השטן.
השטן (או השטן) היה פעם מלאך רב עוצמה, שנוצר על ידי אלוהים כדי שיהיה לו מיקום גבוה בהיררכיית המלאכים. אך מכיוון שהוא רצה להיות גבוה מאלוהים עצמו, השטן נענש על ידי אלוהים לצד המלאכים שבאו בעקבותיו במרד שלו. העונש הסופי יגיע באחרית הימים, כאשר השטן וחסידיו יושלכו לגיהנום, שהוא מקום של כאב וסבל נצחיים.
כאשר אלוהים ברא את אדם וחוה, הוא לא רצה ליצור רובוטים, אלא במקום זאת הוא רצה ליצור אנשים שאוהבים את אלוהים ברצון. והאהבה לאלוהים מתבטאת בציות לדבריו. לכן, כאשר אדם וחוה החליטו לא לציית לאלוהים ולהקשיב לדברי השטן, יחסיהם עם אלוהים נשברו, והם מתו מבחינה רוחנית. הנפרדות מאלוהים הייתה נצחית, וגם הקישור עם השטן היה נצחי. והתוצאה הזו היא לא רק עבור אדם וחוה, אלא עבור כל צאצאיהם: עבור כל האנושות.
"לְפִיכָךְ, כְּשֵׁם שֶׁעַל־יְדֵי אָדָם אֶחָד בָּא הַחֵטְא לָעוֹלָם, וְעֵקֶב הַחֵטְא בָּא הַמָּוֶת, כָּךְ עָבַר הַמָּוֶת לְכָל בְּנֵי אָדָם מִשּׁוּם שֶׁכֻּלָּם חָטְאוּ." (אל הרומים 12:5 תנ״ך ומודרני)
לעובדה שהחטא נכנס לעולם יש השלכות על היקום כולו. התנ"ך מלמד כי באחרית הימים, כדור הארץ והיקום כולו עם כל הכוכבים יישרפו, ואלוהים ברא שמים חדשים וארץ חדשה, שבה אלוהים יחיה לנצח עם כל האנשים שקיבלו את ישועתו.
"כִּי כֺּה אָהַב אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ לְמַעַן לֹא יֺאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם. הֵן הָאֱלֹהִים לֹא שָׁלַח אֶת בְּנוֹ אֶל הָעוֹלָם לִשְׁפֺּט אֶת הָעוֹלָם, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּוָּשַׁע הָעוֹלָם עַל־יָדָיו. הַמַּאֲמִין בּוֹ אֵינֶנּוּ נִדּוֹן. מִי שֶׁאֵינֶנּוּ מַאֲמִין כְּבָר נִדּוֹן, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֶאֱמִין בְּשֵׁם בֶּן־הָאֱלֹהִים הַיָּחִיד." (יוחנן 16:3-18 תנ״ך ומודרני)